Search
  • רן אפלברג

סוחר הבדים והקבצן / משל מאת: רן אפלברג

Updated: Jul 17


א.

סוחר בדים אחד הסתובב מיואש בביתו המפואר, כי הסחורה שהזמין - טבעה בסערה נוראית בים.

"מה עשיתי לך רע, אבינו?!" הוא הביט מעלה, אל מעבר לשנדליר, "הרי אני נותן צדקה, מניח תפילין, צם בכיפור, אז למה להעניש אותי ככה?!"


כאילו כתשובה - נשמע קול צחוק מהחלון.


יצא הסוחר למרפסת והבחין בקבצן, שהקים בחורשה מול ביתו צריף מאולתר ועתה רקד מסביבו ושר.


"מה כל כך טוב לך?" שאל הסוחר.


"פתאום הבנתי שבזכות הריאות שבחזה - אני יכול לנשום אוויר מתוק וצלול," זרח הקבצן. "ההבנה כל כך שמחה אותי שמיד הודיתי לבורא עולם בשיר ורננה על הריאות שהעניק לי."


חבל שלא העניק לך גם שכל, חשב הסוחר וציווה על משרתיו להרוס את הצריף ולסלק משם את הקבצן ההזוי.



ב.

כעבור כמה ימים הסתבר שהספינה לא טבעה, רק סטתה ממסלולה בשל הסערה, אך חצי מגלילי הבד שהזמין הסוחר נרטבו במי מלח.


"אבינו! על מה ולמה אתה מעניש אותי?!" הוא זעק, "הרי אני שומר תורה ומצוות, מכבד את הורי, מחנך את ילדי - מדוע לפגוע בי ככה?!"


לא סיים לזעוק והנה עלתה שירה עליזה מחוץ לחנות.

ואת מי גילה שם?

נכון, את הקבצן ובידו מטאטא.


"מה אתה כל כך שמח?!" רטן סוחר הבדים.

"בורא עולם שלח לי עבודה חדשה!" השיב הקבצן, "מעתה אטאטא את רחובות העיירה, לכן הודיתי לו בריקוד ובשירה."


מראו העליז של הקבצן הרגיז את הסוחר, ששלח את עוזרו האישי, שדאג לפיטוריו המידיים ובעט אותו הרחק מהעיירה.



ג.

כעבור חודש, כדי להרגיע את להבות זעמו, יצא סוחר הבדים לטיול לצד הנהר.


אך הכעס,

הו הכעס,

לא הירפה.


מסתבר שכל גלילי הבד נמכרו, אפילו אלו שנרטבו, ועוד במחיר מופקע כי בעיירה נערכה חתונה מפוארת וכל הנשים ביקשו לתפור לעצמן שמלות חדשות.

זה הוציא את הסוחר מדעתו; איך היה כל כך טיפש ולא הזמין שני משלוחים במקום אחד?!


"הקדוש ברוך הוא, מדוע אתה לועג לי?!" זעק אל השמיים ולפתע…

נכון...

הסתלסל שיר עליז ומוכר.


הביט הסוחר מטה וראה את הקבצן יושב מתחת לגשר ובידו פת לחם.

"מה האושר שנפל עליך?!" הסוחר כבר כמעט השתגע.


"קמתי רעב הבוקר ולא ידעתי מהיכן אשיג אוכל. והנה... עבר מעלי ילד והשליך פרוסות לחם אל הדגים בנהר. פרוסה אחת נפלה על ראשי. אז אני אוכל מהלחם, שותה מהמים הצלולים ומודה בשירת הלל לבורא עולם ששומר עלי."


התת אדם הזה כל כך טיפש ועיוור עד שאינו מבין כמה הוא אומלל, חשב לעצמו הסוחר והסתלק משם אדום מכעס.


הביט אחריו הקבצן ואמר: "תודה לך אבינו שתמיד אתה שולח לי אנשים טובים שדואגים לשלומי…"






47 views